מישה קובל מזהה מצב שהתרחש לעתים קרובות אך כמעט שאינו מורגש בסביבה האורבנית של גראף-אדולף-שטראסה בדיסלדורף. בית הכנסת המרכזי של דיסלדורף שכן בעבר בקזרנן-שטראסה. במהלך ליל הבדולח, ב-10 בנובמבר 1938, הועלה בית הכנסת באש ולבסוף נהרס כעבור כמה שבועות.

כיום רק אנדרטה צנועה בצדי הדרך מזכירה לנו את המבנה המונומנטלי ששכן במקום בעבר. באזור שנמצא סביב מצבת הזיכרון, שולטים בנוף העירוני מבנים כמו הוואלצשטאהל-האוס שנבנה בסגנון הניאו-קלאסי, בית קופת החולים המקומי שנבנה בסגנון האדריכלות הרפורמית ב-1905 ובניין ה-AOK שנבנה בסגנון "הבנייה החדשה" בשנות ה-20 של המאה ה-20.

מישה קובול גילה מחדש את ההטרוגניות האדריכלית והחברתית-היסטורית הזו, שנוצרה תוך פחות מ-40 שנה, בצידם של האלמנטים החסרים, הקשרים ואנשי העדות:

"כחלק מהקונוטציה החדשה והרעיון לפתח את גראף-אדולף-שטראסה בדיסלדורף כדימוי סיפורי-תרבותי, ברצוני להפנות את תשומת הלב לבית הכנסת ההרוס, לבית הרב של הקהילה היהודית בדיסלדורף, שנהרס אף הוא, ולאזור שסביב. נכון לעכשיו, רק מצבת זיכרון מציינת את זכרו של אותו מרכז תרבותי בחיי היהודים. במבט מקרוב הוא כמעט בלתי נראה בנוף העירוני של דיסלדורף. הפרויקט החולייה החסרה_ מבקש להתמקד במשמעות ההיסטורית הזו בשנת 2023 באמצעות מיצג זמני, שיהפוך בהמשך לקבוע, ולהשתמש בקומפוזיציה שמסביב, הכוללת את הוואלצשטאהל-האוס ובית קופת החולים מקומי, כדי לשמור על הזיכרון של האלמנט החסר הזה."

נאום הפתיחה של ד"ר שטפן קלר

נאום הפתיחה של מישה קובל