נאום הפתיחה של ד"ר שטפן קלר
תרגום שהוכן מראש.
כבוד ד"ר הורוביץ, חברים יקרים, ידידי הקהילה היהודית של דיסלדורף, מישה קובל היקר!
גבירותיי ורבותיי!
בכל שנה, ב-9 בנובמבר אנו נזכרים בפוגרומים שהתרחשו בליל הבדולח בנובמבר 1938 בדיסלדורף. הבוקר התכנסנו כאן בקזרנן-שטארסה לטקס זיכרון שקט. הערב נתכנס כאן שוב כדי להפעיל את מיצב האור "החולייה החסרה_".
יצר את העבודה הזו מישה קובול, אמן תושב דיסלדורף. מישה קובל היקר, ברצוני להודות לך מקרב לב על הרעיון והוצאתו לפועל. תודתי נתונה גם לקהילה היהודית של דיסלדורף, שליוותה ותמכה במסירות בפרויקט. היו מעורבים בו גם אתר הזיכרון וההנצחה כמו גם ועדת האמנות. אנו מקבלים בברכה באופן מפורש את הצבתה של יצירת אמנות זו במרחב הציבורי בעירנו.
אולם: אין זו יצירת אמנות כמו כל יצירה אחרת כלל ועיקר. היא הרבה יותר מכך.
המיצב נועד להצביע על חלל שנפער בעירנו. חלל שנפער כבר לפני 85 שנה. חלל שממלא אותנו בכאב בתור חברה עירונית. מדובר ב"חולייה", אזכור לבית הכנסת הגדול שניצב במקום זה עד 1938 והועלה באש לפני 85 שנה בדיוק. כמו כן, מיצב האור משמש אזכור לפשעים הנוראים שבוצעו ביהודים: הפוגרומים שאירעו בנובמבר 1938.
הדרה חברתית, שלילת זכויות, רדיפה והרג של יהודים.
ומה שבא בהמשך: השואה, הרצח ההמוני של יהודי אירופה.
החלל הריק כאן מצביע על מי שחסר. – חסרים האנשים שנרצחו.
החלל הריק כאן מצביע על מה שחסר. – חסר בית הכנסת הישן.
בעת שנבנה בשנת 1904 לערך, המבנה המפואר נחשב לאלמנט עיטורי בקו הרקיע של דיסלדורף ושל נופה העירוני. בית הכנסת היה מקום של אמונה, אך התקיימו בו גם שלל אירועים. עקב כך, הוא הפך לאתר מפגש מרכזי של הקהילה היהודית הגדולה והתוססת בדיסלדורף. עד ל-9 בנובמבר 1938.
לאחר תום התקופה הנאצית לא נבנה במקום בית הכנסת מחדש. בית הכנסת החדש של דיסלדורף נבנה במקום אחר. כל מה שנותר כאן היה החלל הריק.
גם יצירת האמנות הזו כאן אינה חותרת לבנייה מחדש. לא הקירות הישנים, ולא החזית ההיסטורית. אין זו יצירה מחדש של משהו שאבד, וגם לא שחזור. מיצב אור זה הוא מעין ניסיון לתיקון.
התלמוד עוסק ב"תיקון עולם". לפיו, הבורא נתן לאנשים אחריות על העולם הזה. זוהי חובתנו לקבל אחריות על המתרחש עלי אדמות. לשמור על סדר בעולם, לשנותו, ולתקן אותו במידת הצורך. דברים רבים השתבשו כאן. היה כאן הרס. זוהי אחריותנו לתקן. להצביע שוב ושוב על מה שנהרס. וללמוד מכך. זוהי אחת ממטרותיו של המיצב.
לאחר השואה, אין באפשרותנו ליצור זיקה ישירה לקהילה היהודית הישנה. זוהי החולייה החסרה_, הזיקה החסרה שלעולם לא ניתן לשחזר.
אם אין באפשרותנו לגשר על הפער, ואיננו יכולים לבנות מחדש באבנים, אנו עדיין יכולים לנסות "לתקן" באמצעות אור. האור בא להצביע על מה שהיה כאן בעבר. אנחנו נותנים לו להיוולד מחדש באמצעות אור. האור עוזר לנו להמחיש מה חסר.
אנו משתמשים באור כדי להצביע על המימדים של בית הכנסת. האור עוזר לנו להבין את מימדי ההרס ולתפוס בצורה טובה יותר אילו דברים נוראים התרחשו באותה עת.
מישה קובול עוסק בהמחשה. הוא אינו בונה קירות. הוא לא גורם לכך שניתן לחוש בהם בידיים, מאחר שבאור אי אפשר לגעת. אולם הוא ממחיש בעזרת חוש אחר, אולי החשוב ביותר – חוש הראייה. והוא מצריך בהירות.
"יהי אור!" ויהי אור", כתוב בספר בראשית
האור מעניק לנו תקווה, במיוחד ליהודים ונוצרים. אנו גם משתמשים באור כדי לתקן דברים – תרתי משמע. אנו חווים זאת במיוחד כעת, בעונה החשוכה, כשאנחנו חושבים על המסורות. על המצעד בחג מרטין הקדוש. בתקופה של חג המולד. בחנוכה. מאחר שלא ניתן לכבות את האור מאז היום הראשון של הבריאה. בדיוק כפי שאי אפשר לכבות את התקווה.
ההשמדה המוחלטת של החיים היהודיים, אותה הנאצים שמו להם למטרה, לא עלתה בידם. שישה מיליון בני אדם נרצחו. זה נורא. אסור לנו לשכוח זאת לעולם. אולם כיום שבו החיים היהודיים לדיסלדורף. כיום, קיימת בעירנו הקהילה היהודית השלישית בגודלה בגרמניה. אנו ברי מזל. זה אמור לתת לנו תקווה.
ואנחנו עושים הכול, במיוחד במצב הנוכחי, בתקופה חשוכה זו, כדי שהיהודים לא יאבדו מתקוותם, בתקופה בה היכה הטבח של חמאס בישראל.
בתקופה בה גם בתי כנסת ומוסדות יהודיים אחרים נמצאים תחת איום. בתקופה שבה יהודים אינם מעזים לצאת לרחובות. בתקופה כזו חשוב להפגין נוכחות ציבורית. חשוב לא לתת מרחב ציבורי לאנשים הלא נכונים. חשוב לעמוד זה לצד זה ולתמוך, כמו היום. אין תקופה בעבר הלא רחוק, שבה ההנצחה והזיכרון היו כה חשובות כמו היום, אך לא פחות מכך גם מלאכת ההסברה והחינוך.
"תיקון עולם" נותרה משימה חשובה בתקופה זו. העולם שלנו חייב לעבור תיקון במקומות רבים - וכך גם החברה שלנו. הבה נקווה, הבה נעשה ככל יכולתנו על מנת להבטיח שלא יהיה יותר הרס, ושלא יהיה עוד צורך בתיקון. הבה נעשה ככל יכולתנו על מנת להבטיח שהאירועים של ה-9 בנובמבר 1938 לעולם לא יחזרו על עצמם. הבה נעשה ככל יכולתנו על מנת להבטיח שיהודים יוכלו לחיות ללא חשש בדיסלדורף כיום.
כדי להשיג מטרות אלה, מיצב האור הזה הוא גם מרכיב אחד מני רבים, וכולי תקווה שרבים יראו אותו. מרכיב זוהר, נוגע מאוד ללב, ששווה לראותו. תודתי נתונה למישה קובל על יצירת האמנות הזו שיצר עבור עירו דיסלדורף.